1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ת"א 838-04 (כב' השופטת ח' הורוביץ), מיום 15.9.2013, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק הדין.
רקע עובדתי והליכים קודמים
2. המבקשת, הגברת פורטונה נעמן (להלן: המבקשת או פורטונה), היא אמם של המשיבים 2, 3, 4, ו-6. המשיב 5, מר אבי נעמן (להלן: המשיב 5 או אבי), הוא בנו של המשיב 4, מר חיים נעמן (להלן: המשיב 4 או חיים), ונכדה של פורטונה.
3. פסק הדין מושא הערעור ניתן במסגרת תביעה שהגיש המשיב 2, מר מוריס ממן נעמן (להלן: המשיב 2 או מוריס) לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב 1 או המינהל) לאכיפת ביצוע הסכם פשרה, שהושג בין המינהל לבין המבקשת והמשיבים 2, 3, ו-4, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 4.12.1981, במסגרת ת.א. 780/80 (בית משפט השלום בנהריה) (להלן: הסכם 81 או פסק דין 81)
4. הסכם 81 הושג במסגרת תביעה שהגיש המינהל, בגדרה הוא ביקש לפנות את מוריס; את המשיב 3, מר מיכאל נעמן (להלן: המשיב 3 או מיכאל); ואת חיים, משטח המשתרע על פני כ-28 דונם בגוש 18323, המצוי בשטח שיפוטה של המועצה מקומית "שלומי". כאמור, אמם של משיבים אלו, פורטונה, היתה אף היא צד להסכם 81.
5. לשון ההסכם היא כדלקמן:
"1. השטח המסומן בקו אדום במפה המצורפת והצבוע בצבע אדום (להלן: השטח) הכולל, פרדס, שטחי פלחה, רפת ומבנים למגורים, יישאר בחזקתם של הנתבעים [המשיבים 2, 3, ו-4 - א.ש.] ושל אמם.
2. הנתבעים מתחייבים לפנות לאלתר כל שטחים אחרים השייכים לתובע המוחזקים על ידם שמחוץ לשטח הנ"ל.
3. התובע [המינהל - א.ש.] יכין תוכנית לחלוקת הקרקע עליה נמצאים המבנים למגורים לארבעה מגרשים ששטח של כל אחד מהם לא יעלה על 650 מ"ר.
4. התובע יחכיר לנתבעים ובנוסף גם לאמם הגב' פורטונה נעמן את המגרשים הנמצאים בבעלות התובע בתנאים המקובלים במינהל במקרים כאלה.
5. יתרת השטח המסומן באדום כנ"ל יוחכר אף הוא לנתבעים במידה והנו בבעלות התובע"
שטח המתחם המסומן באדום על פי ההסכם, יקרא להלן: מתחם 81.
6. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, ברבות השנים, ביקש המינהל לבטל את הסכם 81, מטעמים שונים, אך כשל בכך. משכך, הסכם 81 עודנו עומד בתוקפו, ואולם עד היום, לא בוצע ההסכם.
7. בשנת 1983, שונה יעוד המקרקעין שבמתחם ממשקי עזר ליעוד של מלאכה ותעשייה. כעולה מפסק הדין, במהלך השנים, נבנו על ידי בני משפחת נעמן מבנים שונים, ללא היתר כדין, ובניגוד להוראותיו של הסכם 81, בשטח המתחם ומחוצה לו.
8. במסגרת תביעתו של מוריס לבית משפט קמא, נכללו מספר סעדים נוספים, מלבד אכיפת הסכם 81. התביעה, בנוגע לסעדים נוספים אלה, הוכרעה במסגרת פסקי דין חלקיים אשר ניתנו על ידי כב' השופט י' עמית, ביום 26.12.2005, וביום 4.3.2007, אשר בהם הוא התייחס להליכים שונים, אשר התנהלו בין הצדדים בבית משפט השלום בעכו. יצוין, בהקשר זה, כי השופט עמית דן בסכסוך בין הצדדים בבית משפט השלום בעכו, ואף החל לדון בתיק, מושא הערעור, בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובהמשך הועבר תיק זה לטיפולה של כב' השופטת ח' הורוביץ. השאלה היחידה שנותרה להכרעתו של בית משפט קמא, במסגרת תביעתו של מוריס, היא, אפוא, שאלת אכיפתו של הסכם 81. בנוסף, הגיש המינהל תביעה שכנגד, במסגרת תביעתו של מוריס בבית משפט קמא, לפינוי מבנים שנבנו על ידי בני משפחת נעמן ללא היתר, לאחר שנחתם הסכם 81, כאשר חלקם נבנו תוך חריגה משטח המתחם עצמו.
9. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, נטען על-ידי המינהל כי בני משפחת נעמן זנחו את אכיפתו של הסכם 81, ואף הפרו אותו בכך שלא פינו את השטחים אשר התחייבו לפנות בהתאם להסכם. לפיכך, ביקש המינהל מבית משפט קמא להצהיר על בטלותו של הסכם 81, ולחייב את בני משפחת נעמן, ביחד ולחוד, להשיב למינהל את השטחים אליהם פלשו מחוץ לגבולות מתחם 81, וכן להרוס את המבנים שנבנו ללא היתר, על מנת להשיב את המצב לקדמותו. לחלופין, ביקש המינהל מבית משפט קמא, להתנות את קיומו של הסכם 81 בפינוי השטחים אליהם פלשו בני משפחת נעמן, ולהשיבם למינהל, כשהם ריקים מכל אדם וחפץ, ולקבוע כי אם בני משפחת נעמן לא יעשו כן, יוכל המינהל לבצע את הפינוי וההריסה בעצמו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
10. ביום 15.9.2013, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו, עמד בית משפט קמא על הצעת הפשרה אשר הותוותה על ידי השופט עמית, בעת שטיפל בתיק, בגדרה של החלטתו מיום 14.6.2009. במסגרת הצעת הפשרה, הוצע להכשיר חלק מן הפלישות אשר בוצעו על ידי מוריס ובני משפחת נעמן, ולהגדיל את המתחם מושא פסק הדין, בהתאמה. ואולם, המינהל סירב להעניק למוריס ולמשפחת נעמן שטח נוסף, על השטח שהוקצה להם במסגרת הסכם 81, וסירב להכשיר את הפלישות. לאחר העברת התיק לטיפולה של כב' השופטת הורוביץ, הפנתה השופטת את הצדדים להליך גישור, והציעה להוסיף את שטח הפלישות למתחם שנקבע בהסכם 81, בהתאם להצעת הפשרה של השופט עמית. ואולם, גם הליך הגישור לא צלח, והמחלוקת חזרה להכרעתו של בית משפט קמא.
במקביל, התגלעו מחלוקות בין בני משפחת נעמן בינם לבין עצמם, בגינם לא ניתן היה להגיע לידי הסכמה משותפת בתוך המשפחה, לגבי מיקום המגרשים לבניה, שיש להקצותם על פי ההסכם.